יורי גיא רון – תוכנית לשכת עורכי הדין בעניין ההתמחות ובחינות ההסמכה

נטען כלפי לשכת עורכי הדין מעל גבי מדור זה, כי אנו מנהלים מאבק של "אליטה צרה המנסה לדחוק את מי שמאיים עליה". שטות פופוליסטית ומניפולטיבית. ה"אליטה הצרה" הזו, התרחבה בעשור האחרון בלמעלה מפי שניים.

תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו. "דחיקת הרגליים" הזו התבטאה בכך, שכל דיכפין בכל גיל ובכל מצב מקצועי, נרשם ללימודי משפטים כמקצוע ראשי, משני או שיורי, ומרגע שנרשם ללימודים ידע היטב כי יסיימם, יתמחה בהם ויעמוד בהצלחה בבחינות ההסמכה. סליחה, לא כולם. רק למעלה מ – 98% מכל מי שהחל ללמוד משפטים וניגש לבחינות ההסמכה בסוף המסלול. ומי "מאיים" על אותה אליטה – סטודנטים ללא תעודת בגרות וללא הכשרה חלופית ראויה, סטודנטים שלא מגיעים כלל לשיעורי המשפטים, מתמחים שנרשמים להתמחות מדומה ולא מפוקחת, עורכי דין צעירים חסרי השכלה כללית, השכלה מקצועית ראויה, תרבות דיון אלמנטרית והגינות מקצועית הכרחית. מעבר לכך, האיום המשמעותי נוצר גם בעטיו של חוסר הבשלות של בוגרי מסלול ההכשרה, אשר גם אם אינם בין אלה שמבזים אותו, הרי שהינם סובלים מדלותו.

ייחודיות המצב המקצועי המזעזע שלנו בישראל ידועה כבר לציבור, שהינו הניזוק העיקרי ממנה. לא מהיעדר רמה מקצועית איכותית נקודתית, אלא מההשפעה המצטברת של הרמה המקצועית של כלל העוסקים במקצוע שלנו בימים אלה. אין צורך להרחיק לכת. אשמח לערוך סקר או מישאל מלא בין כל שופטי ישראל בעניין זה, ולעדכן, לתקן, להקל או להחריף את תוכנית הלשכה לשינוי ברמת המקצוע עפ"י תוצאות אותו תיחקור. הבה נעשה זאת בצוותא, משרד המשפטים, הלשכה ומבקריה. בואו נשאל את פיהם של שופטי ישראל בעניין ונפעל עפ"י המלצתם.

הפתרון המלא לחולייו של מקצוע עריכת הדין בישראל אינו מצוי בתוכנית הלשכה. תוכנית לשכת עורכי הדין היא פשרה בין עמדת שר המשפטים, משרד המשפטים, לשכת עורכי הדין, הסטודנטים, מבקרי התוכנית הצפויה ומנתחי ההשוואות למול מדינות העולם.

הפתרון האמיתי להתדרדרות המקצועית, מצוי בעיקר בקביעת מיכסה שנתית מוגבלת של מספר סטודנטים למשפטים, בדרישה ללימודי תואר שני טרם ההתמחות תוך שילוב השכלה כללית והיבטים ממשיים של עריכת דין בלימודים, בבחינות כניסה להתמחות, בתקופת התמחות בת שנתיים לפחות, בבחינות הסמכה קשות, בהגבלות עיסוק תקופתיות לאחר קבלת הרישיון (למשל, ייצוג נאשם ברצח) ובהחלה מיידית של כל השינויים על הסטודנטים והמתמחים של היום. המשותף לכל הרעיונות האלה הינו, שהם לא נכללים בתוכניות הלשכה. אגב, חלקם או רובם מצוי כמובן בלימודי רפואה או בלימודי פסיכולוגיה קלינית, ולא מצאתי מנדהוא שמבקר זאת. מדוע?!

מה אם כן נכלל בתוכנית הלשכה? – נציב תלונות של מתמחים מטעם שר המשפטים (בהתייעצות עם הלשכה), בית ספר מעשי למתמחים שיחליף גם את הקורסים לבחינות ההסמכה, הפחתת עלויות ההכנה לבחינות בלמעלה מ – 60% ועפ"י תוכנית שר המשפטים ב – 90%, שינוי מתכונת בחינות ההסמכה מבחינת זיכרון (המיועדת ל"תוכים") לבחינת התמצאות, חוכמה מקצועית ואנליטיות, המיועדת למי שמבקש לעסוק בעריכת דין והורשה לכך, והגברה משמעותית של הפיקוח המעשי על ההתמחות, הן כלפי המאמנים והן כלפי המתמחים. אכן, שינויים "איומים ונוראיים", שאיני מוצא מילה בהקשרם במאמרי הביקורת כנגד התוכנית.

מה לעשות, שמנגד כוללת התוכנית סוף סוף גם טיפול בלב הבעיה ההכשרתית – הארכת תקופת ההכשרה המעשית לשנתיים (ולא פחות מכך) רק לגבי מי שטרם החל ללמוד משפטים. כיום יש למעלה מ – 20 אלף מאמנים וחלקם אף רשאי לאמן שני מתמחים. מכיוון שיש "רק" כ – 3,000 מתמחים בשנה, ולנוכח הטענה כי ההתמחות הינה "עבדות", איך ניתן להסביר שהלשכה ומשרדי מקבלים מאות פניות בשנה של מתמחים שלא הצליחו למצוא התמחות?! האם המאמנים אינם מעוניינים ב"עבדים"?! ואולי עלינו לחייב מאמנים להכשיר מתמחים על חשבונם, גם כשאינם רוצים בכך?!

תוכנית הלשכה לרמת המקצוע טובה לסטודנטים ולמתמחים. הארכת ההתמחות תתרום מאוד להכשרת עורכי הדין הצעירים שבדרך, לאטרקטיביות של ההתמחות ולאופק הקידום המקצועי של המתמחים במשרד המאמן. התוכנית מהווה שינוי מינורי יחסית לדרסטיות הדרושה לשיפורה המלא של רמת המקצוע. לשכת עורכי הדין בעידן הנוכחי איננה רק גילדה והיא הוכיחה זאת בשורה של פעילויות ויוזמות משמעותיות, כולל "כנגד" חבריה היא (למשל, חובת לימודי המשך לעורכי דין וביטוח מקצועי מנדטורי). איננו חושבים רק על עצמנו. אנחנו עסוקים קודם כל בשירות לציבור. זו משמעות עריכת הדין האמתית וזה תפקידו החשוב ביותר של הארגון המאגד את כל העוסקים בה.

עו"ד יורי גיא – רון