יורי גיא רון – שיטת "ימי המוקד" תחת שבטו של בית המשפט העליון 19.4.2009

פסיקתו של בית המשפט העליון ברע"פ 2292/08 שי אמסלם נ' מדינת ישראל, שנסבה, בין היתר, על שיטת ימי המוקד, הינה פסיקה חשובה וראויה, ובוודאי מתבקשת לנוכח חסרונותיה של שיטה זו, כאשר על מזבח היעילות נפגעות זכויות בסיסיות לקיומו של הליך הוגן.

פסק הדין שניתן על ידי שופטי הרוב, המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין והשופט יורם דנציגר, כנגד דעתה החולקת של השופטת איילה פרוקצ'יה, ביטל ברוב דעות את הרשעתו של אדם, שהודה במסגרת "יום מוקד" בעבירה של גניבה ממעביד והורשע, ומשביקש לחזור בו מהודאתו, נדחתה בקשתו על ידי בתי משפט השלום והמחוזי.

שופטי הרוב התייחסו לשיטת "ימי המוקד" או "ימי ההקראות", ולהשלכתה על הודאתו של הנאשם בביצוע העבירה. בפסק הדין נאמר, כי המבקש הלין נגד קיומו של דיון מקדמי בהליכים פליליים, המוסדר בסעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982, "שבו שופט יחיד דן בעשרות תיקים פליליים ביום אחד, בזמן שמחוץ לאולם, לדבריו, פועלת מערכת יעילה ומשומנת, הכוללת גורמי תביעה ונציגים של הסנגוריה הציבורית, שנועדה לסגור תיקים". השופטים ריבלין ודנציגר בחנו את נסיבות ההליך, שהתקיים במקרה הנדון, וציינו, כי בנסיבות, בהן, בין היתר, מקבל הנאשם ייעוץ מסניגור, שאותו לא פגש אלא מספר דקות קודם לכן במסדרון בית המשפט, לא ניתן לשלול את טענת המבקש, שלא התאפשר לו לגבש החלטה מושכלת, שמשמעותה הודאה וויתור על ניהול משפט.

המתנגדים לשיטה טוענים ל"אוירה של שוק" ולהתנהלות של מעין "מכירת חיסול" של תיקים פליליים. נאשמים, שחלקם אף אינו מודע למשמעות ההרשעה הפלילית, מתפתים לסיים את התיק במהרה, ובמקרים רבים התוצאה הסופית אינה הולמת את המעשים שביצעו. מאידך, גורמים שיפוטיים, הסניגוריה הציבורית ואחרים, סבורים עקרונית, שמדובר בשיטה טובה לכלל הנאשמים ונכונה לאינטרס הציבורי, המאפשרת לבתי המשפט לשמוע את התיקים בצורה מהירה ויעילה.

דעתי מאז ומתמיד היתה כדעתם של המתנגדים לשיטה. חרף הניסיונות להקל בעומס העצום בבתי המשפט, הרי שהשיטות לייעול ההליכים אינן יכולות לפגוע בזכויות בסיסיות של אדם, ובמיוחד כאשר מדובר בהליך הפלילי. בעיני, בסיטואציה שבה עשרות תיקים נדונים ביום על ידי שופט אחד בשיטת הסרט הנע, יהיו בהכרח מצבים, כפי שכנראה אירע בפסק הדין הנוכחי, שבהם נאשם לא יהיה מודע למשמעות

המלאה של ההליך ולהשלכותיו, או שיפעל תחת לחץ בלתי סביר ולא ראוי. התנהלות כזו גורמת נזק חמור למורשע עצמו, לשיטה המשפטית ולאמון הציבור בבית המשפט.

ראויים לציון דבריו של השופט דנציגר בפסק הדין, לפיהם "מן הראוי שהמופקדים על "ימי המוקד" (הן במערכת בתי המשפט, הן בתביעה והן בסנגוריה הציבורית) יתנו דעתם על החובה להבטיח לכל נאשם הליך משפטי הוגן וייצוג הולם.

אני מתקשה להסכים עם העמדה, שבוטאה בפסק הדין של המיעוט, לפיה אין לדון בשיטת ההליך בכללותה, אגב ערעור על הרשעה קונקרטית שהושגה במסגרתה, שהרי חלק מהטענות של המערער נבעו ישירות מאפיונו של ההליך ומחוליו.

כפי שטענתי בעבר, ובוודאי שלנוכח פסק הדין, יש לפעול לשינויה המיידי של השיטה הפסולה, הנוהגת כיום בבתי המשפט בהתייחס ל"ימי ההקראות". לאחרונה מינה מנהל בתי המשפט מומחה מתחום ניהול הטכנולוגיה, כדי לבחון את הסוגייה בכללותה. תהיינה מסקנותיו של המומחה אשר תהיינה, לא יהיה בינן לבין הטענה המהותית כנגד קיומה של השיטה דבר.

עו"ד יורי גיא – רון