יורי גיא רון – נשיאות במבחן החלפת נשיאים בבתי המשפט השלום והמחוזי

במהלך החודש הקרוב עתידים להתחלף לא פחות מ-6 מבין נשיאי בתי המשפט השלום והמחוזי בישראל. המועד המיועד נוצר כסינתיזה בין תום תקופה טבעית לבין מיגבלותיו של החוק. מיגבלות אלה נקבעו ע"י הכנסת לאחרונה ב"חוק הקדנציות", המהווה הישגו הפרלמנטרי הבולט של שר המשפטים היוצא או אולי היוצא-נכנס, פרופ' דניאל פרידמן.

בצדק נקבע בעבר, כי רק שופט או שופטת יתמנו לתפקיד, שעיקרו לעסוק בניהולם של שופטים אחרים. לא נכון ולא ראוי שמנכ"ל, שאינו שופט, יתמנה "לפקד" על שופטים.
אולם, לדעתי מומשה בהקשר זה כחלק מן המקרים בעבר גישה מוטעית ביסודה, אשר אף גרמה נזק לא מועט למערכת המשפט בישראל. חלק מנשיאי בתי המשפט השונים, אשר מונו וכיהנו בתפקידם משך שנים רבות, לא התאימו לתפקידם. בחלק מן המקרים, בלשון המעטה. הקריטריון העיקרי השגוי, שנשקל בעבר בהתייחס להתאמתם של המועמדים לתפקיד, היה הגורם הניהולי-ארגוני. מי שנתפס, לא תמיד בצדק, כבעל כישורים ניהוליים ו/או ארגוניים, הפך למועמד טבעי לתפקיד הנשיא או הנשיאה. לעיתים, היוותה הנשיאות מעין פיצוי בשל אי-קידום לערכאה גבוהה יותר. הנזק של גישה בלתי אחראית זו הורגש היטב ע"י השופטים "הפקודים", ע"י עובדי בתי המשפט, ע"י עורכי הדין, ע"י הציבור, ואולי יותר מכל הוא בא לידי ביטוי בעיצוב הלקוי של מערכת המשפט בעיני הציבור. לנשיאי בתי המשפט בערכאות הנמוכות השפעה עצומה על אמון הציבור במערכת המשפט. המבט המאשים התמידי אל עבר בית המשפט העליון בהתייחס לירידת אמון הציבור במערכת המשפט הוא פופוליסטי ותקשורתי. גם לו היינו מקבלים גישה זו, הרי האזרח הסביר עסוק בהתערבות בג"ץ בענייני תקציב הרבה פחות מאשר בשאלה איך התייחסה אליו מערכת המשפט, כאשר פגש אותה אישית "סוף סוף" בבניין, שמופקד עליו נשיא בתי משפט השלום או המחוזי.

נשיא או נשיאה של בתי משפט הינו מעמד ותפקיד, שמן הראוי שישזור שילובן של תכונות, הכולל בין היתר אנושיות, מקצועיות שיפוטית, מנהיגות, יכולת ארגונית וניהולית ופוטנציאל לנהל יחסי עבודה טובים. אני משוכנע, שהמועמד או המועמדת חייבים להיות שופטים בעלי יכולת שיפוטית מקצועית גבוהה. רצוי שיהיו בעלי אוטוריטה שיפוטית ושיהוו כתובת לסיוע וליעוץ מקצועי. בנוסף לכך, הם חייבים להיות בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה, שתבוא לידי ביטוי בכל רבדי עבודתם. ראשית כלפי עצמם, ואחר כך כלפי עמיתיהם השופטים וכלפי עובדי מערכת המשפט, הכפופים להם. אישיות נעימה, מזג שיפוטי ו"מזג ניהולי", הם הכרחיים. הקוד הניהולי צריך שיהיה נעים, גם אם תקיף, וישאב את כוחו מהערכתו של האדם ולא מסמכויותיו של המעמד. מובן שהמועמדים הראויים צריכים להיות בעלי יכולת ניהולית, אשר תתבטא לא רק בכושר אדמיניסטרטיבי, אלא גם ובעיקר במנהיגות ארגונית ובחריצות. מועמד, שהינו "שופט עצלן", לא יכול להיות נשיא, גם אם הוא אדמיניסטרטור מעולה. לדידי, הרכיב הארגוני ההכרחי בתפקיד הנשיא לא חייב, בצוק העיתים והמועמדים, להתממש באישיותו של מועמד לנשיאות, אם הוא עונה על כל הדרישות האחרות. סגן נשיא ניהולי או אפילו איש סגל אדמיניסטרטיבי, לצד הנשיא, יוכל לענות על צרכיה הניהוליים של המערכת ליד נשיא אנושי ומקצועי. המצב ההפוך הוא הוא הבלתי אפשרי.
יש למנוע בחירתו של מועמד או מועמדת לנשיאות, אם קיים חשש להיווצרה של "מחנאות" או "קליקאות", תופעה שיש לציין בהגינות, שאינה חריגה במערכת. הנשיא המכהן הינו גם מעיין "שר חוץ" מקומי למול הציבור ולמול ציבור עורכי הדין ועורכות הדין. הוא בהחלט שגריר של המערכת וצריך להיות בעל תכונות המאפשרות לו תיפקוד סביר בנסיבות אלה.
אין לבחור במי שמונה בעיקר מנסיבות של כבוד, ממש כשם שאין לבחור מועמדים לשפיטה, המבקשים "לנוח" במיסגרתה לאחר עמל חייהם המקצועיים כעורכי דין.

לטעמי, הסניוריטי אינו אידיאה. הנסיון והותק הינם ללא ספק נתון משמעותי, שיש לו השפעה חיובית מהותית על מיון המועמדים והעדפת חלקם על פני אחרים, אולם הוא אינו חזות פני הכל, בודאי לא כשמדובר בתפקיד הנשיא או הנשיאה.

אסור להחמיץ את ההזדמנות המרוכזת העכשווית, שנקרתה בדרכה של המערכת ושעתידה להתממש בשבועות הקרובים. אין גם שום ספק, שזו משימתו המעשית הראשונה של שר המשפטים החדש, יהיה מי שיהיה. זו גם אולי המשימה הפרסונלית המרוכזת העיקרית של נשיאת בית המשפט העליון במהלך תקופת נשיאותה. אין להקל בה ראש. דרוש אומץ במינויים, ולגבי חלקם יש צורך להוביל מהלך, שמשמעותו דילוג דורי.

בכל מקרה, מינוי בפועל עדיף על מינוי רע. המשימה הניצבת בפני ועדות האיתור, שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון, אינה קלה. אופן מימושה ישפיע רבות על פני מערכת המשפט בעתיד.

עו"ד יורי גיא – רון