יורי גיא רון – הצעתו של השר פרידמן לפצל את הסמכויות של היועמ"ש מחלישה את גורמי אכיפת החוק

לפני כשבוע פרסם שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, את הצעתו לפצל את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה במסיבת עיתונאים מיוחדת. קדם למהלך זה דיון בועדת שרים לענייני חקיקה, שעסק בהצעת חוק פרטית בנושא של חה"כ אריה אלדד. בישיבה זו הוחלט לדחות את הדיון בועדה עד לגיבוש עמדתו הסופית של השר בנושא, וזו אכן גובשה במהרה, תוך מספר ימים.

המועד שבו בחר השר פרידמן להציג הצעה לפיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, הינו בלב התקופה שבה נחקר ראש הממשלה. מדובר בעיתוי רע מאוד, אשר יש בו כדי לפגוע ולהחליש את גורמי אכיפת החוק. הטענה, לפיה כבר עשרים שנה חוקרים ראשי ממשלות ולכן תמיד תישמע ביקורת כנגד המועד, חלשה מאוד. קיימים עיתויים רבים שאינם כה בולטים לרעה, בהם ניתן, גם כשקיימות חקירות ברקע העמום, להביע עמדה מסוג זה. העיתוי הנוכחי אינו כזה ויש באויר ריח של כוונה מיוחדת, הן בהתייחס למהירות גיבוש העמדה והן בנוגע לבחירת מועד הכרזתה בציבור. אשר לעובדה שהועדה סיימה את עבודתה ויש להציג את מסקנותיה, הרי שקיימות מסקנות רבות של ועדות רבות שלא ראו אור ימים, חודשים ואף שנים. חלקם גם במשרד המשפטים. למשל, ועדת השופטת גרסטל בענין ההתמחות ורכישת הרישיון, למקצוע עריכת הדין. חלפו 5 שנים וכיהנו – 6 שרי משפטים, לא פחות, יישום מסקנות אין.

הטענה בדבר ניגוד עניינים מובנה בתפקיד היועץ, מקורה בטעות קונספטואלית. הממשלה אינה לקוח רגיל. אין לה זכויות מקום שהחוק מופר. הלקוח של היועמ"ש הוא הדין ולא הממשלה, היינו, העמדה המקצועית איננה תלויה בזהות הלקוח ובצרכיו. ליועץ אין לקוח אישי עם עמדות אינטרסנטיות ועם מטרות רנטביליות. לפיכך, גם כאשר הוא מייעץ לממשלה וגם כאשר הוא מייצג את שלטון החוק הינו נאמן לאותו עקרון. אין סתירה בין תפקידו כתובע לבין תפקידו כיועץ. מכל מקום, חסרונות הפיצול רבים וגוברים על יתרונותיו. ועדה ציבורית בראשותו של הנשיא בדימוס, השופט מאיר שמגר, עסקה בנושא בהרחבה וזו הייתה גם מסקנתה.

ככל שהטענה מתמצית בהיותו של תפקיד היועמ"ש בלתי אפשרי מבחינת העומס המוטל עליו, יש אכן למצוא פתרון לכך, אולם כזה שאינו עלול לפגוע בטוהר המידות ובשלטון החוק.

אשר לחלקה של ההצעה, המתייחס לכך שחוות הדעת של היועמ"ש לא תחייב את הממשלה, והיא תוכל, במקרים מסוימים, להיוועץ ו/או להיות מיוצגת ע"י עורך דין פרטי, הרי שהוא מסוכן עוד הרבה יותר מרעיון הפיצול. שינוי זה בסמכות היועמ"ש ירוקן, למעשה, את סמכויותיו ותפקידו מתוכן, והוא יהיה ראוי להיקרא הלבלר המשפטי של הממשלה. צמצום עצמאות היועמ"ש משמעה צמצום היזקקותה של הממשלה לדין.

עמדתו של היועמ"ש צריכה להמשיך ולחייב את הממשלה, להמשיך ולסייע לה לנוע באפלה שבין הדחף הטבעי לעשות לבין ההכרח שלא לסטות מהדין, אגב פעילותה. היועץ המשפטי הינו אדם מקצועי, ניטרליי מהשפעות פוליטיות או רנטביליות, מומחה משפטי מן המעלה הראשונה, שטוהר המידות ושלטון החוק הינם נר לרגליו. נכון לשלטון, נכון לחוק ונכון לציבור, שעמדתו תחייב את נבחרי הציבור במידה, בעוצמה ובאופן, בהם קבועה נורמת סמכותו זו כיום בחוק.

עו"ד יורי גיא – רון