יורי גיא רון – הארכת מעצר בוידיאו קונפרנס שלילת הזכות לקיום הליך הוגן 24.7.2008

בשבוע שעבר דחה בג"צ את עתירתה של לשכת עורכי הדין, שהוגשה בפברואר 2007 נגד החוק לקיום דיוני הארכת מעצר באמצעות היוועדות חזותית (בוידיאו קונפרנס).

הלשכה טענה, כי החוק מנוגד לעיקרון היסוד שאין דנים אדם שלא בפניו. שלילת זכותו של חשוד להיות נוכח פיזית בדיון בעניינו הינה שלילת הזכות לקיום הליך הוגן ויש בה כדי לפגוע שלא כדין בזכות לחירות. נוכחות וירטואלית בדיון באמצעות וידיאו פוגעת באיכות ההליך, הן בשל הפגיעה באיכות הייצוג והן בשל שלילת יכולתו של השופט להתרשם באופן בלתי אמצעי מהחשוד, שעניינו נדון בפניו.

הגם שנראה שבשלב זה תם המאבק במישור השיפוטי בהתייחס להוראת השעה, יש בכוונת הלשכה להמשיך ולפעול ללא לאות בנושא זה במסגרת החקיקתית. זאת, מאחר שתוקפה של הוראת השעה להמשך קיומו של הפיילוט להארכת מעצר בוידיאו קונפרנס בבית המעצר באבו כביר פג ביום 23.7.08, ולמשרד לביטחון פנים ולועדת החוקה של הכנסת אצה הדרך להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנה נוספת. הצעת החוק עברה השבוע במליאת הכנסת בקריאה ראשונה ותידון בועדת החוקה כהכנה לקריאה שניה ושלישית כבר בשבוע הבא.

הליך ההיוועדות החזותית במסגרת הפיילוט מתקיים באופן הבא: העצור, מצולם בעודו עומד בחדר מיוחד, שהוכשר לשם כך בבית – המעצר. הוא יכול לראות על גבי מסך, שמוצב בחדר זה, את התמונה מבית – המשפט ובה הן את השופט והן את הסנגור ואת הטוען המשטרתי. בנוסף, קיימת בחדר זה מערכת שמע לשמיעת הדברים, הנאמרים בבית-המשפט. התמונות והקולות מבית-המשפט ומבית-המעצר מועברים בו-בזמן. הקשר עם הסנגור, הנמצא בבית המשפט, נעשה באמצעות טלפון מיוחד חסוי.

בעתירת הלשכה נאמר, כי וידאו מעביר דימוי מוגבל חלקי ומסונן של המציאות. הדמויות המרצדות הנשקפות מעבר למסך הטלוויזיה הן שטוחות וחד ממדיות ואין בהן את החיות והדינאמיות של בית המשפט. כמו כן, הטלוויזיה מעבירה חלק קטן בלבד מזירת הדיון. העברת המידע באמצעות צילום

טלוויזיוני תלויה בצורה בה המצלמה מכוונת אל השופט, אל השוטר, אל הסנגור ואל הקהל – שהרי כל אלה הם חלק בלתי נפרד מההליך. כל אחד מהם דורש תשומת לב עצמאית ומיקוד המשתנה במהלך הדיון. למעשה החוק קובע כי החשוד, בעת דיון על שלילת חירותו, תלוי בחסדיה המכאניים והמלאכותיים של מצלמת טלוויזיה.

עיון בפרוטוקול ישיבות ועדת חוקה, שקדמו לחקיקת התיקון לחוק, מלמד שאחד מהשיקולים המרכזיים, שנשמעו מצד נציגי משרד המשפטים שיזמו את החוק, הוא החיסכון בעלויות ובמשאבים. אמנם בדיוני ועדת חוקה ניסו לנמק את התיקון בטענה של דאגה לכבוד החשודים והעצורים, הנפגם בשל התנהלות ה"זינזאנה" ומן התנאים במרתפי המעצר בבתי המשפט, אך בפועל עולה, כי מה שעמד לנגד מציעי החוק הינו חיסכון בהוצאות כוח אדם, תחזוקת תאי מעצר ועוד.

לשכת עורכי הדין סבורה שיש לדחות את רעיון ההיוועדות החזותית, גם אם ייפתרו חלק מהקשיים הטכניים הקיימים בהליך זה כיום. הסכמתו של העצור אינה מעידה בהכרח על הסכמה חופשית מרצון. אין בה כדי להפוך את הכלי לכלי מידתי. קיים החשש, כי מרגע שהוחלט על עריכת פיילוט, נסללת הדרך להסדר של קבע. ההארכה, המתבקשת כיום מהכנסת, הינה שלב נוסף בדרך ליעד הקבוע השגוי. לדעתנו, בכל הכבוד, שגה בית המשפט העליון בפסיקתו בענין זה. זכויותיהם החוקתיות של המשתתפים בפיילוט עצמו מופרות. עקרון בסיסי זה לא ישתנה או יתגמש לנוכח תוצאות טכניות כאלה או אחרות של תקופה ניסיונית, ראשונית או נוספת.

הלשכה קוראת לכנסת שלא לאשר את הצעת הממשלה להאריך את תוקפו של הפיילוט בשנה נוספת. זו אף הזדמנות נדירה לבית המחוקקים להפליא בדאגה לזכויות יסוד, אפילו מעבר לזו שגילה בפסיקתו בענין זה בית המשפט העליון. אשרי המאמין.

עו"ד יורי גיא – רון