יורי גיא רון – דבר ראש הלשכה טקס פתיחת שנת משפט 7.9.2009

בטקס פתיחת שנת המשפט שחלפה, ביקשתי במחילה לטעום במהלכה מעט טעם של שיגרה, אפילו של שיעמום. טעם של שיטה משפטית יציבה, רגועה, בטוחה בעצמה, הזוכה לאמון הציבור ולתמיכת המשפטנים, הנוטלים חלק בהתהוותה וביישומה. הזכרתי את נטייתו של העם בישראל להתדיין, את משפטיזציית היתר, שאינה משרה רוגע ויציבות משפטית, ואף את הקשר הבל-יינתק שבין יחסו של השלטון הפוליטי בישראל לרשות השופטת ובין מעמדה הציבורי של מערכת המשפט בישראל. אז יחסו של השלטון הקודם לרשות השופטת היה רע ומעמדה הציבורי של מערכת המשפט אכן נפגע. אולם, גם הממשלה נפגעה והתחלפה. ומה היום? – נשיא מדינה לשעבר שתקף את מערכת המשפט, הוא היום נאשם. ראש ממשלה לשעבר – שהנהיג גישה כה לעומתית כלפי מערכת המשפט, הוא היום נאשם. ממלא מקום ראש הממשלה ושר המשפטים לשעבר שתקף את מערכת המשפט, הורשע ופרש, לפחות בינתיים, מן החיים הפוליטיים. שר האוצר לשעבר, הורשע והחל לרצות עונש מאסר ממושך. לצידו, אמנם בבית כלא אחר, הורשע ומרצה עונש מאסר ממושך גם חבר הכנסת לשעבר, שהוא גם שר העבודה והרווחה לשעבר מן הממשלה המוקדמת יותר.

בהזדמנות זו, אני מבקש להכות על חטא "ההצתה המאוחרת", שלקיתי בו בהתייחס לדברים שאומר, סוף סוף, עתה. לא יעלה על הדעת, שאוטוריטה דתית מן המעלה הראשונה, אדם שנשמעים לו חלקים נרחבים באוכלוסיה, משרים ורוזנים ועד לאחרון האזרחים, ימצא לנכון להשתלח, בכל פעם מחדש, בשופטים ובמערכת המשפט בכל פעם שמי מבין מקורביו, שר או ח"כ ממיפלגתו, מורשעים ונדרשים ליתן על כך את הדין. העובדה שמדובר ברב מכובד ובאדם בעל שליטה פוליטית ללא מיצרים במפלגה בולטת בציבוריות הישראלית איננה נסיבה מקילה, אלא מחמירה, להתבטאויות אלה. אינני עוסק בשאלה אם נכון היה בנסיבות הענין להחמיר את עונשו של השר לשעבר אם לאו, אבל משפסק בית המשפט העליון, כפי שפסק, אסור בתכלית האיסור, ובמיוחד למי שיש לו השפעה כה ממגנטת על קהל מאמיניו ותומכיו, להשתלח כך בשופטים. לבקר אפשר. להשתלח לא.

בכל שנה מחדש אנחנו שבים ומדגישים את חשיבותה ואת עצמאותה המקווה של הרשות השופטת, וכמעט ממש לצידן את ההכרח לשמור מכל משמר על טוהר השלטון ועל שלטון החוק, בכל מובניו והיבטיו. בפרוס השנה הזו יש לנו ממשלה ושילטון חדשים יחסית. בתחושה אופטימית הרבה יותר, ללא שום רמז פוליטי, ובהחלט מתוך דאגה מזוית הראייה המשפטנית, אנו פונים לשר המשפטים וליו"ר ועדת חוקה שאיתנו ומבקשים – שימרו על עצמאות המשפט, שימרו על אי-התלות של הרשות השופטת, כבודה ומעמדה, שימרו על טוהר השלטון ועל שלטון החוק, טפחו את אמון הציבור בשופטים, בבתי המשפט ובמערכת המשפט – כל אלה הינם עקרונות הכרחיים לקיומה של הדמוקרטיה, לשיפורו של אמון הציבור במערכות השלטון בכלל ובמערכת המשפט בפרט, ויהיה בהם לא מעט כדי לחזק ולייצב גם את השלטון המרכזי במדינה, שמשום מה לא מצליח בשנים האחרונות לשמר יציבות שילטונית לאורך זמן. אולי הפעם.

משנבחר השר נאמן לתפקידו, סברתי שמונחות לפיתחו, לפני הכל, שלוש סוגיות משמעותיות ובעייתיות:
העומס בבתי המשפט, אמון הציבור במערכת המשפט והתדרדרות מקצוע עריכת הדין. דומני, שהשר נאמן עוסק בסוגייה כבדה נוספת והיא מעמדו, גידרו וסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה.

בכל הנוגע לעומס בבתי המשפט – השר, הנשיאה, מנהל בתי המשפט ואנוכי, חדורים להביא להקלתו ולפיתרונו. אין זה המקום לפרט את העשייה בנושא, אולם אנו עוסקים בו יומם וליל. ההקלה בוא תבוא.

אמון הציבור במערכת המשפט עלה לאחרונה. אולי בזכותו של השר ואולי לא רק בזכותו, אבל אין ספק שהשקט שהוא משרה באוירה שבין משרד המשפטים לבתי המשפט בכלל ולבית המשפט העליון בפרט, ניכר. השקט והמכובדות ההדדית הזו לצד המשך יישום הפיתרונות למול העומס בבתי המשפט, יביאו ללא כל ספק לשיפור מתמשך ביחסו של הציבור למערכות השלטון בכלל, ולמערכת המשפט בפרט. בהקשר זה, מן הראוי לציין ולברך על השלמת בחירתם פה אחד של שלושה שופטים נוספים לבית המשפט העליון לאחר תקופת בצורת ארוכה יחסית. כולם ויתרו מעט על עמדות בסיסיות קודמות, וכך נסללה הדרך לאחדות הבחירה. השר כיו"ר הועדה ראוי במיוחד למחמאות על התוצאה, וגם לעניין זה השפעה על שיפור אמון הציבור במערכת.

אינני יכול להתאפק מלהחמיא בהקשר זה גם בנוגע לעניין נוסף. כיהנתי 9 שנים בועדה לבחירת שופטים ולמול 7 שרי משפטים, שניים מהם פעמיים. להבדיל מכולם, עם השר נאמן אי אפשר לשוחח, בשיחות רציניות או בשיחות חולין, לגופו של מועמד או מועמדת. סודיות עבודתה של הועדה נשמרת אצל השר נאמן יותר משנשמרה אצל כל שר אחר, ולא במובן של סדרי העבודה, אלא במובן הרכילותי, השמועתי והדיוני הפרסונלי. חברי הועדה נדרשים להותיר את הטלפונים הניידים מחוץ לישיבות הועדה ולא למסור פרטים על תכניהם של הדיונים לתקשורת. והתקשורת?! – ובכן זו כותבת "באפילה" ניתוחים וספקולציות פרסונליות, ולרוב מטעה את הציבור בכותרות ובעובדות לא נכונות או לפחות שגויות או לפחות לא מדוייקות. גם הניתוחים בדיעבד והכתרת התוצאות של דיוני הועדה נשמעים בחלק מהעיתונים כדברים מטעם ולא כאמירות אחראיות על תוצאות עבודתה של הועדה.

עניין מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה, במיוחד לנוכח הסיום הצפוי של כהונתו של מני מזוז בסוף השנה האזרחית, יעסיק אותנו רבות בשנת המשפט הנוכחית. שבנו חלקנו רק עתה מדיון סביב שולחן עגול בנושא זה במכון לדמוקרטיה. לשכת עורכי הדין עתידה לערוך יום עיון בעניין בשיתוף עם הכנסת בתחילת מושב החורף הקרוב. מבלי להרחיב יתר על המידה, אחזור רק על עמדתי העקרונית, לפיה פיצול הסמכויות צריך להיעשות רק בדרג שמתחת ליועץ המשפטי, תוך יצירת "פרקליט ממשלה", שיעסוק ביעוץ וביצוג האזרחי והמינהלי, לצד "פרקליט המדינה", שימשיך להיות התובע הכללי בפועל ויאכוף את הדין הפלילי. שינוי זה, לצד שינויים פנימיים מסויימים נוספים, די בו כדי ליתן מענה לרוב חסרונותיה של השיטה הקיימת, אשר לטעמי יתרונותיה רבים מחסרונותיה, ומתחייב על פיהם שימור מעמדו, עצמאותו וסמכויותיו של היועץ.

אז מה נותר, אדוני השר ואדוני יו"ר ועדת חוקה? – בסך הכל רק לאמץ במלואה את תוכניתה של הלשכה בנוגע למניעת התדרדרות מקצוע עריכת הדין בישראל – שנתיים התמחות, שינוי בחינת ההסמכה, חובת השתלמות, חובת ביטוח מקצועי, השאר – בכללים של המועצה הארצית וביישום פנימי של החלטות הועד המרכזי (בי"ס למתמחים, פיקוח על ההתמחות, תוכנית מומחים לדין ועוד) – ובא לציון גואל. ואם לא "לציון" לפחות למקצוע עריכת הדין. ואם לא "גואל" אז לפחות תחילתו של שינוי הכרחי, שעורכות הדין ועורכי הדין בישראל מייחלים לו כבר שנים רבות.

תוכנית העבודה של לשכת עורכי הדין לקראת שנת המשפט החדשה גדושה ומלאה, אולם במעמד זה כל שאעשה הינו להפנות אתכם לכתב העת האחרון של הלשכה, שיצא לאור והופץ בשבוע האחרון, המפרט את רובה של העשייה הקדחתנית והמאומצת, שאנו מצויים בעיצומה.

בכל שנה אנו מאחלים לעצמנו עבודה פורייה בסביבה בריאה, יעילה, מאושרת ורנטבילית. בשנה שעברה הדגשנו את המצוינות, שממשיכה להתוות את דרכנו לשינוי פני המקצוע. אולם השנה, אני מבקש, בצוותא עם מנהל בתי המשפט, לצבוע את צבעיה של השנה החדשה בתרבות ההתדיינות המשפטית, המתדרדרת והולכת בבתי המשפט הישראלים ובמערכת המשפט בישראל בכללותה. לאחרונה, פנינו מנהל בתי המשפט ואנוכי, לנשיאת בית המשפט העליון ולשר המשפטים, בבקשה לקבל את הסכמתם להכריז על שנת המשפט הקרובה כשנת תרבות הדיון המשפטי. מבלי להרחיב יתר על המידה, תרבות הדיון הינה חלק ממצוינות המקצוע ובקיומה המערכתי יש כדי לסייע לבתי המשפט וליעל את עבודתם, במיוחד לנוכח העומס, המוטל עליהם. נענינו בחיוב ע"י שני ראשי המערכת, ועתה אנו מתכוונים ליצוק בכך תוכן, בכל הנוגע להתנהלותם של עורכי הדין למול שופטים, של שופטים למול עורכי דין ושל עורכי דין בינם לבין עצמם. תוכן של כבוד להליך המשפטי ולעוסקים במקצוע. בכוונתנו להוסיף השנה, לצד החתירה לרמה מקצועית ראויה יותר ולמצויינות, גם נדבך חשוב ואיכותי נוסף – בדמות תרבות ההתנהלות בבתי המשפט, המקצועית והשיפוטית. בעזרתכם, גבירתי הנשיאה ואדוני שר המשפטים, אני מקוה שנשפר יחדיו את תרבותו של השיח המשפטי בישראל.

שתהא לנו השנה הקרובה, שנת תרבות הדיון המשפטי, שנה יעילה ותרבותית. שנה טובה לכולם ותודה רבה.

בברכה,

עו"ד יורי גיא רון