יורי גיא רון – דבר ראש הלשכה הכנס השנתי השמיני ללשכת עורכי הדין 26.5.2008

בוקר טוב.

אני שמח לפתוח את הכנס השמיני של לשכת עורכי הדין. משנה לשנה הכנס גדל ומשתבח. עכשיו גם מקדנציה לקדנציה. הכנס הזה הוא הכנס הגדול ביותר לעורכי דין ולמשפטנים, שנערך בישראל אי פעם. כ – 1800 עורכי דין, שופטים ומשפטנים מק האקדמיה, מלווים בבני משפחותיהם, בהם לראשונה כ-700 ילדים וכן עשרות רבות של עמיתינו, אורחינו מחו"ל. אני שמח לקדם את כולם בברכה ובתקוה, שכולנו נפיק מן הכנס הזה עניין רק ותועלת מקצועית, ובהחלט רצוי שנשלב הנאה, רגיעה, מנוחה וכייף באתר הכנס היפהפה, בעיר אילת שלאורך חופי הים האדום.

אני מבקש לברך במיוחד את עמיתינו, חברותינו וחברינו, שהצטרפו אלינו מחו"ל, ביניהם חברים וחברות מאוסטריה, אנגליה, ארה"ב, ברזיל, גרמניה, הולנד, הונגריה, לוקסמבורג, סין, ספרד, צרפת, קרואטיה ורומניה.
ברוך הבא, ידידנו נשיא ה-IBA, מר Fernando Pumbo.
ברוך הבא, ידידנו נשיא ה-CCBE, מר Peter Koves.
ברוך הבא, בראש משלחת חברים וחברות מסין, שזו לה השנה השישית להשתתפותה בכנס, ידידנו נשיא ה-ACLA, מר Yu Ning.
לעונג לי לארח לראשונה, ובתקוה שזו תהפוך למסורת שנתית את ידידנו הטוב, נשיא הלשכה ההולנדית, מר Willam Bekkers. רק החודש השתתפנו יחדיו בפתיחתה של תערוכת "עורכי דין ללא זכויות" באמסטרדם, שמצדיעה וזוכרת את זיכרם של עורכי הדין היהודיים בגרמניה ובהולנד, שרישיונם נשלל בשל יהדותם ושלאחר מכן נרצחו ע"י הנאצים בשל יהדותם. תערוכה זו, הנודדת בעולם, הינה פרי יוזמתם של חברנו המוכשר, עורך הדין יואל לוי, ושל לשכת עורכי הדין הפדראלית בגרמניה, אשר מיוצגת כאן באילת ע"י משלחת בראשות סגן הנשיא, ד"ר נורברט וסטקברנר, שלא החמיץ אישית שום כנס באילת מאז ה ראשון, ונשיאות הלשכה בפרנקפורט, פרופ' Luts Simon.
ברוך הבא, נציג ה – ABA, מר אהרון שילדהאוס, וברכה שלוחה לכולנו מנשיא ה- ABA, מר וויליאם ניוקם, שנאלץ ברגע האחרון לבטל את ביקורו בכנס. ברכה מיוחדת לאורחינו הרבים מצרפת בראשותו של ידידנו, מר Jeam-Luc Medina. ברוכים הבאים החברים מאוסטריה, בראשותו של ידידנו Dr. Alix Frank Thomason.

כמובן, תודתנו נתונה לכל אורחינו, שופטות ושופטים, משפטניות ומשפטנים מן האקדמיה, שרי ממשלה וחברי כנסת, פעילים במערכות המימשל בישראל, נציגים וראשי אירגונים מקצועיים עמיתים, אשר באו להיות איתנו כאן ולהשתתף עימנו בדיונים בהקשרן של הסוגיות הרבות והמעניינות, שתועלנה כאל לשיחה ולעיון. ברוכים הבאים כולכם.

לידידנו מן התקשורת, אני מציע שתישארו פה. מרפרוף ראשוני על פני המתוכנן להתרחש בכנס, נדמה לי שיהיה כאן לא פחות מעניין מכל חקירה או עדות מוקדמת, עתידה להתרחש צפונה מכאן. למי שיפצל את עניינו, בכל זאת, נצפה שישוב במהרה לאילת. שכן, השהות המהותית בצפון מתוכננת ממילא, לאור ההצהרות בתקשורת, להיות קצרה מן הצפוי, וכאן יהיה חם לפחות עד יום חמישי בבוקר.

השנה צפויים להצטרף לשורותינו כ-3500 או יותר עורכות ועורכי דין נוספים. אדוני שר המשפטים, עד מתי? איזה עתיד צפוי לחברה שבעתיד הקרוב אחד מכל כ-150 מבני אוכלוסייתה יהיה עורך דין. איך ניתן לשמור על רמה מקצועית גבוהה ומיוחדת שהינה מחוייבת המציאות במקצוע החשוב שלנו, כאשר אלה הינם הנתונים המספריים? מאז הקייץ אני שב ומבקש – אמץ את מסקנות ועדת גרסטל לאלתר, ואם לא כמיקשה אחת, אז לפחות בכל הקשור לאורכה של ההתמחות, למבנה הבחינה ולאופייה, ולשיעורו של ציון המעבר בבחינות ההסמכה. פתיחתם של מוסדות אקדמאים נוספים ללימודי המשפט, תוך הגדלת מספר הסטודנטים למשפטים מידי שנה, הינה מכת מוות למקצוע בישראל. אינני עוסק בהצפה או בשכר טירחה. אני מכוון לירידה בלתי אפשרית ברמה, להכנה לקוייה של הסטודנטים, להיצע בלתי איכותי של שירותי המשפט, לזילותו של המקצוע, שלא לומר להזנייתו. אי אפשר להמשיך כך ולשכת עורכי הדין וציבור עורכי הדין עושים די בעת האחרונה למען החברה והציבור בישראל, מכדי שניחשב כמו שמבטאים עמדות רק מבעד לחור שבגרוש.

גבירתי נשיאת בית המשפט העליון, אדוני שר המשפטים, הנמצאים עימנו היום, ואדוני מנהל בתי המשפט, שיצטרף אלינו במהלך השבוע, אנא חידלו מהקמתם של צוותים וועדות בנושאי משפט, מבלי לשלב בהם את נציגי לשכת עורכי הדין. למשל, השבוע הוקמה ועדה מייעצת לבחינת חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, ובה בין היתר נציגי הסניגוריה הציבורית, הפרקליטות, משרד המשפטים ואחרים. מדוע אין ללשכה נציג בה? מעבר לזכותו הציבורית של אירגוננו הסטטוטורי, מהאקדמיה, מהמיגזר הפרטי, מהמיגזר הציבורי, מהשפיטה לשעבר. באותם גופים, בהם נוטלת הלשכה חלק, תורמים נציגנו תרומה משמעותית לעבודת הצוותים. הפלורליזם המקצועי בין חברי הלשכה, והעובדה שרק טובתו של המקצוע ושל עולם המשפט היא שעומדת לנגד עיניהם של נציגיה הציבוריים כיום ובעיקר זוית הראייה של חברי הלשכה, כמי שמשתמשים מידי יום בשירותים המשפטיים ומפעילים את יישומו השוטף של הדין בישראל, לכל אלה אין תחליף. במקום לשמוע א לדעתנו לאחר מעשה, שתפו אותנו, חברי האירגון הסטטוטורי, בתהליך החשיבה עצמו. מעבר לכך, שאני משוכנע שתהא בכך תרומה לגיבוש רעיונות ומסקנות נכונים יותר, ייקל הדבר מאוד ממילא על יישומן הלכה למעשה בעולם המשפט בישראל.

מערכת המשפט בישראל לגורמת בשנים האחרונות לאזרחיה עיוות דין מתמשך. העומס הבלתי אפשרי בבתי המשפט וקריסתן של לשכות ההוצאה לפועל מהווים אולי את בעייתו העיקרית של עולם המשפט הישראלי כיום. הוצאתן של לשכות ההוצאה לפועל מהנהלת בתי המשפט (בכפוף לשמירת זכויותיהם של העובדים ולכפיפותם של הרשמים לפיקוח וניהול שיפוטי) הינם ניסיון מעניין לזעזע את המציאות הבלתי אפשרית, וכך גם יש לדעתי להתייחס לרעיון הקמתה של ערכאה ריבונית בשיטתנו השיפוטית – בית המשפט לעירעורים. אולם, מימושם של רעיונות אלה ואחרים יהיה מורכב ומסובך, באם יעסקו במלאכה במקביל, ולעיתים גם ללא תיאום כלל, גורמים שונים במערכת – משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט, משרד שר המשפטים, בית המשפט העליון. למשל, אם ועדת השופטת רונן בודקת רעיונות לייעול המערכת, ובכלל זה שמיעה רצופה של תיקים, הכיצד זה שאינה מתואמת עם פיילוט השמיעה הרצופה, המתנהל בבית המשפט המחוזי בי-ם?!
וכאשר מטמיעים את פרוייקט מיחשוב בתי המשפט, האם הפיילוט לא נועד לשם למידת לקחים מחסרונות השיטה המוצעת ופיתרונה. לא פגשתי נשיא בית משפט, שופט או עורך דין, שהשתמש במערכת החדשה במסגרת הפיילוט המדורג ושהביע שביעות רצון ממנה.הנציגים המקצועיים של הלשכה מסוייגים ומלאי הערות מפורטות. מדוע לא מעוכב המשך השתלטותו של התהליך על בתי המשפט בישראל, טרם טיפול מלא בחסרונותיו?!

גם הרעיונות הטובים ביותר לפיתרונם של העומס והסירבול בעבודתם של בתי המשפט כיום לא יועילו ללא תהליך חכם ויסודי של הטמעתם, ובעיקר תהליך מתואם ומפרה בין מרכיבי המערכת המשפטית השונים. מכל מקום, לשכת עורכי הדין מעמידה ותעמיד עצמה, ככל שנדרש, לרשותם של הגורמים השונים, למען שיפורה המתמיד של מערכת המשפט בישראל. יש לנו מערכת משפטית מפוארת ועלינו לפעול יחדיו לחיזוקה ולביצורה למענם של הציבור בישראל והחברה הישראלית.

לצערינו, מערכת אכיפת החוק אינה פוסחת בחקירותיה במהלך העשור האחרון על דלתם של נשיאי המדינה וראשי ממשלתה. יש שיאמרו הנה לכם סיבה לגאווה ולגאון, שכן בישראל הכל שווים בפני החוק. ויש שיאמרו שוד ושבר הם לנו, לחברה בישראל ולאזרחי המדינה ותושביה, אם ראשיה הנבחרים מביאים עצמם תדיר לאחרונה תחת תהליכי החקירה של המשטרה והפרקליטות. לנוכח הטלטלה העזה, שמביאה על ישראל חקירתו הנוכחית של ראש הממשלה, ומבלי להיכנס לגוף החקירה, שפרטיה אינם ידועים לנו, אני מבקש להעיר מספר הערות הכרחיות לטעמי, לאור ההתפתחויות בימים האחרונים:

לידידי פרקליט המדינה, ולציוותו – לא יישמע כדבר הזה, שעשרות קלסרים יימסרו לצוות ההגנה במסגרת תיק, בו הינו מגן על האישיות הבכירה ביותר במדינה, וזאת תוך דרישה כי תעמיד עצמה בתוך מספר ימים במצב מקצועי מייטבי, שיאפשר לה להגן על לקוחה כנדרש. זאת, עוד טרם נסתיימה כל חקירתו של העד המעיד בעדות מוקדמת. שום אילוץ אינו מצדיק יחס כזה לחשוד, קל וחומר כשמדובר בראש ממשלה. ולגבי העד – האם באמת קיימת סכנה שלא ישוב ארצה לעדות או במקרה החמור ביותר, שלא ניתן יהיה לבצע חיקור דין בעניין בארץ מושבו?
לידידי ב"כ העד המיוחד – לקוחך תרם בעבר רבות למדינת ישראל, שהינה כה חשובה לליבו. האם לא נהיר לו, שהחקירה והעדות הנוכחית עשויות להיות משמעותיות וחשובות לעם בישראל ולמדינה יותר מנסיבות של אירועים משפחתיים כאלה או אחרים מעבר לים?! הנסיבות המשפחתיות כה חמורות שלא ניתן להאריך השהות בישראל לצורך חקר האמת ולהקל על הפרקליטות את מלאכתה בשירות המדינה? זאת, גם אם נניח שחששה מפני חוסר היכולת להעיד את העד בעתיד אינו מוצדק. לידידיי באי כוח ראש הממשלה – אנא נהלו תיק זה בתיאום עם לקוחכם כיאה לראש ממשלה. לא נכון להתחכם ולהתפתל כבאי כוח אחרון החשודים. אין לכם לקוח רגיל. אתם מייצגים את האדם הבכיר ביותר בישראל וככזה עליו להתנהל ולהתנהג.

לחברי העיתונות – חידלו מלחרוץ דין בטרם כתב אישום ומשפט. הפסיקו לכתוב מאמרים ולחרוץ גורלות במחי מילה, המבטאת דיעה או במקרה הטוב הבנה חלקית מפיסות עובדתיות. אין קיצורי דרך משפטיים והם אפילו לא יכולים להתנהל באמצעות מדיה תקשורתית. לא מדובר כאן רק בהגינות. מדובר בחזקת חפות, שנשחקה בהדרגה עד בוש בשנים האחרונות. מובן, שככל שהאישיות הנחקרת ציבורית יותר ובכירה יותר, נקודת האיזון ההתייחסותית משתנה, אולם בסופו של יום גם לראש ממשלה יש זכויות משפטיות בסיסיות לצד חובותיו הציבוריות החמורות.

לאלופי ראש הממשלה – אנא כבד את הצהרתך מן העבר, באם חס וחלילה יוגש כנגדך כתב אישום. הגן על המוסד בראשותו אתה עומד. כבר נוכחנו לדעת עד כמה עלול מוסד ציבורי רם במדינת ישראל להיפגע, כאשר נבחר הציבור המאיישו מזלזל בו ובמשמעותו הציבורית.

לאחרונה, צצו ועלו לכותרות הצעות שונות ומעשים שונים בהתייחס לסמכותם ולפועלם של בתי הדים הרבניים במדינת ישראל. דווקא בימים של פעילות מוגברת בתחומי החוץ והביטחון, אסור להזניח את חוסנו ואחדותו של העם פנימה. לכל בר-דעת נהיר לחלוטין, כי מירוץ הסמכויות בין מערכות המשפט האזרחית והרבנית אינו יכול להימשך. מירוץ סמכויות זה אינו מבטא שיטה, אלא אנדרלמוסיה. מירוץ סמכויות זה אינו מיישם משפט, אלא דרך בה כל דאלים גבר. אין לו אח ורע בעולם. אין לו שום ייחוס וייחוד, אלא יש בו מתכון בטוח לפגיעה בזכויות יסוד בסיסיות, בזכויות אנושיות ממדרגה ראשונה, בהתייחסות ראוייה שלנו כעם וכמדינה לכל פרט היושב בקירבנו ומהווה חלק בלתי נפרד מאיתנו. קיימים פיתרונות אמיצים. דרוש לכך צוות עם אומץ לב ציבורי, צוות שיגבש פיתרונות בקונצנזוס מיירבי ותוך גילוי הבנה ויישומם של ויתורים אפשריים, אגב נסיגה מעמדות שמרניות, שאינן מחוייבות המציאות. קראתי בעבר ולא אחדל מלקרוא לכך שוב – יש לכונן ועדה ציבורית ובה חברים מכל צידי מיתרס האמונה והכפירה. על ועדה כזו יש להטיל לנסות ולגבש הסדר, שיגדיר מהן סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים, באופן שבשום מקרה הן לא תחפופנה את אלה של מערכת המשפט האזרחית. כשלעצמי, איני חרד מטיפוח סמכויות קיימות מחד, לצד פגיעה בסמכויות קיימות מאידך, וזאת לא כפיתרון רצוי אלא כפיתרון מעשי. לא כעשייה המבטאת את עמדתי, אלא כדרך שהאחריות הציבורית בנסיבות הנתונות מחוייבת לכוון לקראתה. כך או אחרת, המצב הקיים בדיני המעמד האישי הינו בלתי נסבל, ולטעמי יש לנו רק מה להתבייש בו, כאומה, כחברה וכמשפטנים, ששיטתם המשפטית הינה לחם חוקם המקצועי והאנושי.

לא שכחתי את הנושא שלנו הבוקר. היחסים הדמוקרטיים בין שלוש רשויות השילטון הינם מנשמת אפה, מעיקריה של השיטה הדמוקרטית ככלל, ושל הדמוקרטיה בישראל בפרט. איני חבר בפאנל, ולכן אתייחס רק לעיקרון אחד, שלטעמי הינו העיקרי, החוט השזור שלי בין שלל הלבטים, ההתייחסויות, העקרונות והאיזונים שביחסים בין רשויות השילטון. אני מאמין בכל ליבי, שללא עמידה חברתית איתנה על קיומה של מערכת משפט איתנה, משמעותית וחזקה, שבראשה ניצב בית המשפט העליון, תחול התדרדרות ערכית ומוסדית ביכולותיה של הדמוקרטיה בישראל להמשיך ולהתקיים במציאות שסועה – ביטחונית וחברתית.
בית המשפט העליון שלנו חייב להיוותר מחוץ למחלוקות יומיומיות. עליו להוות חוד החנית של מערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלוייה, שהציבור בישראל מכבד, מעריך ואולי אף ירא מפניה. גם יראה מוסדית לא תזיק במציאות הפוליטית בישראל, מגמה שאך תועיל ותשפר את אמון הציבור במערכת המשפט שלנו. החיים שלנו מהותיים מאוד. אולי יותר מידיי. ככאלה, אסור להגביל את עיסוקם של בתי המשפט במהויות ע"י שימוש באמצעים טכניים – זכות עמידה, חסימת נושאים מפני ביקורת, מניעת שימוש בעילות משפטיות שונות, דחייתה של סמכות ביקורת ראשונית ועוד. פתיחת שערי בג"ץ לכל פונה ואי קביעתם של נושאים חסיני ביקורת בחקיקה פוזיטיבית, הינן עמדות הכרחיות בדרך להתמודדותנו הרצוייה עם השאלות המהותיות, שמעלים בפנינו חיינו המורכבים בחברה ישראלית מתהווה. שאלת גדרן של הסמכויות, המופעלות בדין, ובהיותם של איזוני הביקורת והביקורת שכנגד בין הרשויות, הם כבר סוגיות במרחבי תפיסות העולם והדיעות. אולם, ככל שאנו עוסקים במבנה של שיטתנו השלטונית כשלעצמו, סייגים מובנים על סמכויותיו של בית המשפט העליון הינם מתכון בטוח להתדרדרות השמירה על שלטון החוק וטוהר השלטון בישראל, ואולי יותר מכל גורמים לחשש אמיתי מפני חיזוק ההגנה על זכויות האדם בישראל, ובעיקר זכויותיו של המיעוט וזכויותיהם של החוליות החלשות בחברה, זכויות שהן הן משמען שלטון דמוקרטי מהו. הרוב בפרלמנט לא נשלח לשם כדי להגן על עמדותיו של המיעוט. שרי הממשלה הינם לרוב חברי מפלגה וחברי כנסת, ומחוייבותם מותנית ומותלית ללא הרף. רק לשופטינו עצמאות ואי-תלות. גם לפיכך, אין לנו ברירה אלא לטפח, לשמור ולייצב מערכת שיפוטית איתנה וחסינה, ככל האפשר, המחוקקת או המבצעת מחלישה מאוד, לפיכך, את יכולתנו… יעדים אלה כחלק מבנייתה של חברה דמוקרטית, שיוויונית וליברלית בישראל של המאה ה-21.

אגב, הצעתו האחרונה של חברי, ח"כ גדעון סער, בעניין רוב מיוחס בבחירת שופטים לכהונה בבית המשפט העליון אכן קורצת מאוד ממבט ראשון. לדעתי, קיימים כבר כיום לא מעט איזונים ובלמים בהרכב הועדה ובדרכי בחירתה, למשל ע"י שימוש בסמכותו של שר המשפטים כיו"ר הועדה או ע"י היותה של הועדה רק אחד הנושאים, המטופלים בצוותא ע"י נשיאת בית המשפט העליון והשר. אני חושש שאכיפת קונצנזוס רחב של בחירת הועדה תגרום ליתר בינוניות בעבודתה ובתוצאותיה הרי אנחנו בד"כ מתפשרים על מי שפחות מעצבן, מי שפחות מאיים, מי שפחות מוכשר ועלול להוביל לשיטתו, מי שהוא "לא בשר ולא חלב" באישיותו, בדיעותיו ובחשש מפני היותו שנוי במחלוקת. הרוב המיוחס יצטרך להתפשר על מי שאין לו דיעה, אין לו עמדה, אין לו מנהיגות, אין לו "צבע מיוחד". יותר קל כך. זו נטייתו הטבעית של עולם ההסכמה הכתובה. לטעמי, תהליך זה יהיה רע למערכת המשפט בישראל. אגב, שני השופטים אולי הפחות שנויים במחלוקת, המכהנים כיום בבית המשפט העליון, נבחרו לכהונתם ברוב של 4 ושל 5 קולות בלבד. אשר למצדדים בהצעה, אני מציע פירוש רש"י למשמעותה – מי שמציע רוב של 7, משמע אומר אני מוכן למנוע בחירתו של שופט לבית המשפט העליון ללא תמיכה מבפנים, מקרב שופטיו. אני מעריך שהצעה זו – בין ברוב של 7 ובין ברוב מיוחס נמוך יותר של 6 – אכן תעבור בבית המחוקקים שלנו בקרוב. חבל מאוד שכך. אין שום צורך לשנות את סדרי עבודתה של הועדה לבחירת שופטים, גם לא בבחירת שופטים לבית המשפט העליון. ראו לשם דוגמה לכך, דווקא בעת הרוחשת והגועשת האחרונה, כיצד נבחרו לראשונה לבית המשפט העליון וברוב גדול, שני עורכי דין מובילים מן השורה, שכולנו בטוחים שהינם/שיהיו שופטי בית משפט עליון מן השורה הראשונה. השיטה טובה והיא עובדת.

אני רוצה לנצל הזדמנות זאת כדי להודות לחברות ולחברים, שאיפשרו לנו לקיים את הכנס היפה הזה – חברי ועדת הכנס כולם בראשותו של יוסי מנדלסון (ולרבות איתן ארס שאינו נמצא איתנו), יו"ר (משותף) של מכון ההשלמות (בצוותא עם יוסי מנדלסון), ארנה לין, צוות הלשכה – מנכל"ית הלשכה, לינדה שפיר, מנכ"לית מכות ההשתלמות והכנס, מירי חדד-ספיר, דוברת הלשכה, שמרית רגב, סמנכ"ל הלשכה, אלי נקר, רכזת נושא האורחים מחו"ל אדווה לב, עורכת הדין גלית רוטנברג, עורכת הדין בשבוע הבא, אביטל אוזן וכל צוות הלשכה, אשר על המלאכה.

אני בטוח ומקווה, שכולנו נהנה מן התוכנית העיונית ומן האירועים החברתיים והתרבותיים, שאני מקוה שנמשיך ונשפרם מידי שנה. שנצא מכאן כולנו בסוף השבוע מחוזקים ומחודשים.

תודה רבה לכם וברוכים הבאים.

בברכה,

עו"ד יורי גיא – רון