יורי גיא רון – דברי פתיחה מפגש עם חברי ועדת חוק ומשפט של פרלמנט גרמניה

בוקר טוב וברוכים הבאים ללשכת עורכי הדין בישראל. אנו שמחים ונרגשים לארח אתכם כאן ולתת ביטוי נוסף לאופיו המיוחד והחם של הקשר בין גרמניה ולשכת עורכי הדין בישראל.

מאחר שהדיון בבוקר זה מוקדש לסוגיות חשובות בתחום זכויות האדם, ובהיותכם נציגי פרלמנט, ובייחוד חברי ועדת חוק ומשפט של הפרלמנט, אני מקווה כי תמצאו עניין בדבריי, אותם בחרתי למקד במציאות המורכבת של עולם המשפט בישראל כיום;
מזה זמן מה מצויה מערכת המשפט הישראלית בסערה. המתח בין הרשות המבצעת לרשות השופטת רב, ונובע, בין היתר, ממערכת היחסים העכורה בין שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון.
בהקשר זה נשמעות טענות כנגד בית המשפט העליון בישראל, לפיהן במהלך כהונתו של נשיאו הקודם, השופט אהרן ברק, היה בית המשפט אקטיביסט יתר על המידה, הן במישור יחסיו עם הרשות המחוקקת והן בהתייחס לביקורתו את הרשות המבצעת.
ואולם, בהתייחסות למתח בין הרשות המחוקקת לבין בית המשפט העליון, יש לזכור, כי בפועל מדובר ברטוריקה תיאורטית בעיקרה, שכן במשך כ-16 שנות קיומם של חוקי היסוד החוקתיים המשמעותיים בישראל התערבה הרשות השופטת רק 6 פעמים בעבודת הכנסת.
שר המשפטים הנוכחי, מעלה רעיונות ורפורמות, לדיון ולמימוש, בקצב ובכמות בלתי אפשריים. כך, במהלך מספר חודשים לא רב, מצא עצמו עולם המשפט בישראל עוסק בבת אחת בשאלות כמו עצמאות הרשות השופטת לפרטיה, הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על המחוקק, היקף עילות הביקורת של בית המשפט העליון על הרשות המבצעת, הגבלת סמכות בית המשפט לבקר את החלטותיו של ראש התביעה הכללית, הגבלת סמכות בית המשפט לעסוק בשאלות שיש להן היבטים של יחסי חוץ, ביטחון ותקציב, שינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים, פגיעה בזכות העמידה בפני בית המשפט העליון, צמצום סמכויות ניהוליות שונות של נשיאת בית המשפט העליון (למשל, הסמכות להעביר תיקים בין בתי משפט), שאלות העוסקות באופן מינויים של נשיאים לבתי משפט, סגני נשיאים ובעלי תפקידים אחרים, מעורבותה של נשיאת בית המשפט העליון במינוי היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, מנהל בתי המשפט ועוד.
יודגש, כי הצעות אלה של שר המשפטים לרפורמות, הנוגעות כאמור למהותה של השיטה הדמוקרטית, מחייבות קיום דיון ציבורי רחב.
באשר ליוזמות להגביל את סמכות בג"צ, שהינן מוקד הרפורמות, השאלה לדעתי לא צריכה להיות כלל אם יש להגביל מנדטורית את מעורבות בתי המשפט בנושאי בטחון, תקציב וזכויות אדם, אלא מהי מידת מעורבותם הרצויה.
במדינת ישראל, המתנהלת ללא חוקת זכויות, יש להנהיג חוקה נכונה, לעגן את סמכות בג"צ בחוקה, ורק אז לקבוע את מנגנוני השמירה עליה, ולא להיפך. אסור בשום אופן לקבוע בחוק מגבלות על הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון. על בתי המשפט להתערב כאשר לא מקוים חוק, כאשר רשות אחרת חורגת מסמכותה או כאשר ישנה פגיעה בזכויות היסוד של כל אדם.
במדינה בה האוכלוסייה הערבית מהווה מיעוט דומיננטי לצד קבוצות מיעוט נוספות באוכלוסיה, כגון אנשים עם מוגבלויות, אנשים בעלי נטייה מינית שונה, וקבוצות נוספות הנעדרות כוח פוליטי וייצוג בבית המחוקקים, חשוב על אחת כמה וכמה, לקיים בית משפט גבוה לצדק, המהווה מגן לכל אותן קבוצות מוחלשות, הנעדרות נגישות למוקדי הכוח.
מאחר שהמחוקק הנו נציג הרוב, ומן הסתם, מיצגו נאמנה, פוטנציאל ההתערבות של בית המשפט העליון מרסן נכונה את השלטון. ככלל, הגישה הנכונה היא לאפשר לבית המשפט העליון להגן על קבוצות אוכלוסיה חלשות ומוחלשות באמצעות הסמכות לפסול חקיקה לא חוקתית.
ומה מקומה של לשכת עורכי הדין בישראל במציאות זו? – תלויה בשר המשפטים כרגולטור לכל ענייני המקצוע.
הלשכה ואנוכי, כמי שעומד בראשה, נתונים אפוא במצב לא פשוט. ללשכה אין סמכויות אמיתיות לפעול לשיפור רמת המקצוע. אם הלשכה או העומד בראשה יתבטאו בנושאים ציבוריים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עמדתו של הרגולאטור, הרי שייתכן שלא ייתמכו או שלא יזורזו מהלכים מקצועיים שאנו רואים חובה לקדמם למען המקצוע והעוסקים בו. לא בהכרח משום שהמשרד הממשלתי יהא לא ענייני, אלא משום שלצערי כך לרוב מתנהל עולמנו האנושי.
אף על פי כן, מכיוון שההגנה על זכויות האדם והשמירה על שלטון החוק בישראל, לרבות מפני שחיתות שלטונית, היא שמדריכה אותי יותר מכל, ומשום שזו מוטלת בפועל בחברה הדמוקרטית שלנו בעיקר על בית המשפט העליון ותלויה גם בהיקף סמכויותיה של הרשות השופטת, הרי שאין לי ברירה.

אני מתבטא ומגיב, חושש וחרד.
בנסיבות כאלה, הדאגה למקצוע עריכת הדין קשה עוד יותר.
תודה רבה על הקשבתכם. אני מאחל לכם המשך ביקור פורה ומהנה. אני מקווה שתשובו לבקר אותנו שוב, בין באורח רשמי ובין באופן פרטי

בברכה,

עו"ד יורי גיא – רון