יורי גיא רון – דברי פרידה מנירה פרידמן 30.4.2008

נירה היקרה,

העובדה שאת נלווית בהנאה לאריה להופעות ג'אז, חלקן מורכבות ומיוחדות מאוד, מספיקה כשלעצמה, בעיניי, כדי לארגן לך ערב הוקרה.

שלושים ושבע (37) שנים אינן דבר של מה בכך. למעשה, אני ניצב כאן הערב בשמם של כל ראשי הלשכה בעבר, שנהנו לעבוד עימך: עורכי הדין יהושע רוטנשטרייך, יצחק טוניק, אמנון גולדנברג, דוד ליבאי, מנחם ברגר, יעקב רובין, דרור חוטר-ישי, ובמיוחד בשמו של שלמה כהן ובשמי, כדי לומר לך תודה. תודה מאז שנת 1971 ועד היום.

לשכת עורכי הדין בלעדייך אינה דומה לזו שהתנהלה איתך משך כל כך הרבה שנים. קולך הסמכותי במסדרונות הקומה השנייה בבית הפרקליט ברח' דניאל פריש 10 בתל אביב, כבר חסר. לאחר כשמונה חדשים בלשכת עורכי הדין, תמוהה בעיניי עוד יותר התעלומה, כיצד מחזיקים מעמד באירגון הזה משך עשרות שנים, מעין שרידות ורסטלית כישרונית במיוחד.

הלשכה, שאולי מנתה עת התחלת לעבוד בה כחמשת אלפים עורכות ועורכי דין, ואולי פחות, מונה כיום קרוב לארבעים אלף חברות וחברים. היד, לפחות בעתיד הקרוב, נטוייה, ובמונחים של סידרה הנדסית. אין זה אותו אירגון. הינך אחד מהאנשים הבודדים שחשו וחוו את השינויים התדירים בלשכה, את התפתחותה ושינוי פניה. יכולתך להיות חלק מתהליך לא פשוט זה, הן בהתייחס לכישוריי העשייה והן בהתייחס לקשרי העבודה עם נבחרי הלשכה, הציבעוניים והמגוונים, ועם עובדיה, מעידה יותר מכל על הצלחתך בתפקידך הבכיר, כמנהלת, כחברה וכאדם טוב ומוכשר.

נהניתי מאוד לעבוד עימך כחבר הועד המרכזי וכחבר הועדה לבחירת שופטים, אם כי מעט מאוד כראש הלשכה. ההפסד, מן הסתם, כולו שלי. אבל, הרווח כולו שלך.

אני מניח, שהחיים לאחר הלשכה רגועים ומלאים גירויים מסקרנים. אני מבקש לאחל לך מנוחה על זרי הדפנה, הראויים לך, לנוכח תרומתך ללשכת עורכי הדין, לעולם המשפט ולציבוריות הישראלית. זאת, לצד עשייה והנאה רבה מפנים אחרים של החיים, שכאשר אנו כה שקועים בעבודתנו, לפעמים גם למשך 37 שנים, יש לנו, לעיתים, נטייה לשכוח מקיומם האפשרי.

תודה לך נירה. אני מאחל לך בריאות, אושר, סיפוק ועניין רב בהמשך הדרך.

בברכה,

עו"ד יורי גיא – רון